«

»

תורה או בית מקדש

סיפורו של רבן יוחנן בן זכאי מפורסם וידוע לכולם. כיצד יצא מחוץ לחומות ירושלים, והגיע למושל הרומאי וביקש ממנו, את יבנה וחכמיה.

והשאלה זועקת. מדוע… מדוע לא ביקש שישאיר את בית המקדש על טילו ?

נניח לשאלה הזו ונתקדם כמה שנים קדימה. לשעותיו האחרונות של רבי יוחנן בן זכאי. הגמרא בברכות דף כח ע"א מספרת:

"כשחלה רבי יוחנןבן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם, התחיל לבכות.

אמרו לו תלמידיו, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם, אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים, ושלחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי. ולא אבכה?!"

ותתפלאו אחרי התשובה הזאת תלמידיו הניחו לו. ואני שואל שוב… "נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק…" מי יזכה לגן עדן עם לא ר' יוחנן בן זכאי שזכה לכל התארים הללו? ממה הוא חשש גדול ישראל גדול עולם. וכי לא ידע את גדולתו וגדלותו?! רבן יוחנן בן זכאי שימש כנשיא ישראל לאחר החורבן. להיכן שיגיע רבן יוחנן בן זכאי בעולם הבא, שם גן עדן!

בהמשך דברי רבן יוחנן בן זכאי דקות ספורות לפני מיתתו הוא פונה אליהם ואומר… "הכינו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא"

חזקיהו המלך בא ללוות את רבן יוחנן בן זכאי בדרכו האחרונה. למה? למה דווקא חזקיהו? ולמה דווקא להלוויתו של רבן יוחנן בן זכאי?

רגע של היסטוריה, חזקיהו סיים את מלכותו ביהודה בשנת 3228 (532 שנה לפני הספירה הנוצרית). רבן יוחנן בן זכאי נפטר בשנת 3833 לבריאת העולם (73 לספירה הנוצרית). 600 שנה הבדילו ביניהם. מה לחזקיהו בהלוויתו של רבן יוחנן בן זכאי?

רבן יוחנן בן זכאי, יותר מכל פועלו, זכור בעיקר על בקשותיו מאספסיאנוס. להשאיר אחרי החרבן את יבנה וחכמיה. להשאיר את שושלת רבן גמליאל-שושלת הנשיאים ולרפא את ר' צדוק. שום מילה על בית המקדש. כל המשותף לכל הבקשות הוא שימור תורת ישראל. שימו לב לא ארץ ישראל. לא בית המקדש. לא עם ישראל. כל בקשתו תורת ישראל!!!

בפני רבן יוחנן בן זכאי עמדה הכרעה קשה דילמה קשה. הוא ידע שאי אפשר לבקש גם שישאירו את בית המקדש וגם שישאירו את יבנה וחכמיה. לכן היה עליו להכריע, בית מקדש או תורה. וההכרעה נפלה. תורה!!

ועל כך רבן יוחנן בן זכאי פוחד!!! אולי פסקתי לא נכון, אולי טעיתי?

דווקא כשתלמידיו נכנסו אליו החל בוכה. תלמידים אלו שצמחו בזכות אותה בקשה להשאיר את התורה את יבנה וחכמיה. תלמידים אלו הם עדות נצח לאותה בקשה. הם הגבירו בו את הפחד. אולי טעיתי.

הגמרא מספרת שרצה הקב"ה לעשות את חזקיהו המלך מלך המשיח ואת דורו, דורו של משיח. ואם תשאלו מה היה מיוחד בדורו של חזקיהו? מספרת הגמרא שחיפשו בכל ישראל ילד או ילדה שלא שלטו בהלכות טומאה וטהרה, ולא מצאו. ההלכות הקשות והסבוכות ביותר ידעו כל ילד וילדה. הם חיו… שתו… אכלו… נשמו… תורה!!! התורה היתה אש!!!

אז באה מידת הדין לפני הקב"ה, ואמרה, דוד שאמר לפניך שירה לא עשית אותו משיח. חזקיה שכמה ניסים היו לו ולא אמר שירה, אי אפשר שתעשה אותו משיח.

חזקיהו לא חשוד כמי שלא אמר שירה אלא שלא נתן לה ביטוי חזק בבית המדרש. עמדה בפניו דילמה, האם להכניס "מקצוע" נוסף לבית המדרש? "שירה". חזקיהו ידע שהשירה תפגום ב"תורה" והוא הכריע. עדיפה תורה בכל עוצמתה, על משיח.

חזקיהו שנתחבט באותה שאלה של רבן יוחנן בן זכאי, וכבר הגיע לעולם האמת, בא ללוות את רבן יוחנן בן זכאי כדי לומר לו צדקת!

יבנה וחכמיה!

אז מדוע באמת ביקש רבן יוחנן בן זכאי על התורה ולא על בית המקדש?

בית המקדש גם בלי תורה הוא בית מלא קדושה. עוצמתו של ישראל באותו בית. אבל אם אין תורה הקדושה תעלם הבית אולי יחרב באיזשהו שלב ואז לא ישאר לעם ישראל שום קיום. הוא לא יהיה שונה מכל אומה אחרת.

חוסנו של העם בתורתו בערכים שבו. בתי מקדש הם רק  הפנים של אותה תורה שבוערת בעם.

עם ישראל בחלקו הגדול היום בארצו. ניצבת לה ב"גאון" ה"כנסת", סמל הדמוקרטיה סמל שלטון ישראל סמל השוויוניות (ועוד כמה מילים יפות ריקות מתוכן) עם ישראל בארצו! אבל עם ישראל הולך ונעלם בתוך ארצו. בתוך ארצנו וקל וחומר בעולם מתרחשת לה השמדה המונית של עם ישראל השמדה שקטה ומסוכנת. ה"התבוללות" נטישת תורת ישראל. כך הולך עם ונעלם. כך לאט לאט הוא מתאדה. לא תעזור ה"כנסת" לא "דמוקרטיה" וגם לא "צה"ל"

ללא תורת ישראל עם ישראל ילך ויעלם. זה מה שראה חזקיהו זה מה שהכריע רבן יוחנן בן זכאי 600 שנה אחריו. בזכותו אנחנו היום מאוחדים לעם אחד.

נתאר לעצמנו את בית המקדש עומד על תילו עוד כמה שנים (אולי מאות שנים) אבל תורת ישראל היתה נעלמת. הנה היינו מגורשים לגלות. כל אחד היה פונה לדרכו לא היה לנו שום מאחד. כמה שנים ספורות והיינו נטמעים בעמי העולם.

בית המקדש ללא תורה לא יחזיק

משיח בלי תורה לא יחזיק

זכרו זאת, עם ישראל ללא תורה אינו עם. הוא הולך ונעלם.

ואם תרצו, זוהי על קצה המזלג, כל ה"תורה" של גיוס בני ישיבות לצבא. אבל זה כבר לפעם אחרת, ובודאי שלא בזמן שהתותחים רועמים.

בברכת גאולה שלמה.

ואי אפשר בלי מילים ספורות על החורבן ותקווה לגאולה.

ביום ט' באב אירעו חמישה דברים:

א. בח' באב חזרו המרגלים  מסיורם בארץ כנען, והוציאו דיבת הארץ. עם ישראל לא "סמך" על הקב"ה, ובליל ט' באב בכה העם, וביקש לשוב מצרימה. אז נגזר עליהם, שלא יכנסו הולכי מדבר לארץ ישראל. באותו לילה בכו בכייה של חינם, ונגזרה עליהם, בכייה לדורות על צרות שיבואו באותו היום.

בעקבות אותה גזירה באה הצרה השניה…

ב. בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנצאר הרשע מלך בבל.

ג. טיטוס מלך רומי מחריב את בית המקדש השני.

ד. עשרות שנים לאחר חורבן בית שני, מרדו היהודים במלכות רומי, והקימו מלכות בעיר ביתר, בראשות בר כוכבא. לאחר מצור ממושך, ביום ט' באב נלכדה העיר על ידי הרומאים, כשהם רוצחים את בר כוכבא ועוד מאות אלפים מישראל.

ה. בו ביום, חרש טורנוסרופוס הרשע, נציב רומא, את מקום המקדש וסביבותיו, וקמה נבואתו של ירמיהו, "ציון שדה תחרש".

הגמרא במסכת מכות (כד.) מספרת על רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ור' עקיבא, שהיו מהלכים בדרך ושמעו קול המון של רומי. התחילו בוכים, ור' עקיבא משחק (צוחק). אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הם עובדי עבודה זרה, יושבים בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלוקינו שרוף באש, ולא נבכה?! אמר להם ר' עקיבא, לכך אני מצחק. אם כך לעוברי רצונו, על אחת כמה לעושי רצונו.

שוב פעם היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כשהגיעו להר הבית, ראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים שבבית המקדש. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק.

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכין? אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר הקרב, מות יומת" ועכשיו שועלים הילכו בו, ולא ניבכה?!

אמר להם ר' עקיבא, כתוב בישעיה "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה… " תלה נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתוב "ציון שדה תחרש", ובזכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים… ואיש משענתו בידו, מרב ימים… ורחובות העיר מלאו ילדים וילדות משחקים… "  עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואת החורבן של אוריה, בידוע שתתקיים נבואתו של זכריה.

אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו"  ואני אומר ג"כ, "עקיבא ניחמתנו"  !!!

סיפורו של רבן יוחנן בן זכאי מפורסם וידוע לכולם. כיצד יצא מחוץ לחומות ירושלים, והגיע למושל הרומאי וביקש ממנו, את יבנה וחכמיה.

והשאלה זועקת. מדוע… מדוע לא ביקש שישאיר את בית המקדש על טילו ?

נניח לשאלה הזו ונתקדם כמה שנים קדימה. לשעותיו האחרונות של רבי יוחנן בן זכאי. הגמרא בברכות דף כח. במהדורת "לא נגענו"

"כשחלה רבי יוחנןבן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם, התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם, אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים, ושלחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי. ולא אבכה?!"

ותתפלאו אחרי התשובה הזאת תלמידיו הניחו לו. ואני שואל שוב… "נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק…" מי יזכה לגן עדן עם לא ר' יוחנן בן זכאי שזכה לכל התארים הללו? ממה הוא חשש גדול ישראל גדול עולם. וכי לא ידע את גדולתו וגדלותו?! רבן יוחנן בן זכאי שימש כנשיא ישראל לאחר החורבן. להיכן שיגיע רבן יוחנן בן זכאי בעולם הבא, שם גן עדן!

בהמשך דברי רבן יוחנן בן זכאי דקות ספורות לפני מיתתו הוא פונה אליהם ואומר… "הכינו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא"

חזקיהו המלך בא ללוות את רבן יוחנן בן זכאי בדרכו האחרונה. למה? למה דווקא חזקיהו? ולמה דווקא להלוויתו של רבן יוחנן בן זכאי?

רגע של היסטוריה, חזקיהו סיים את מלכותו ביהודה בשנת 3228 (532 שנה לפני הספירה הנוצרית). רבן יוחנן בן זכאי נפטר בשנת 3833 לבריאת העולם (73 לספירה הנוצרית). 600 שנה הבדילו ביניהם. מה לחזקיהו בהלוויתו של רבן יוחנן בן זכאי?

רבן יוחנן בן זכאי, יותר מכל פועלו, זכור בעיקר על בקשותיו מאספסיאנוס. להשאיר אחרי החרבן את יבנה וחכמיה. להשאיר את שושלת רבן גמליאל-שושלת הנשיאים ולרפא את ר' צדוק. שום מילה על בית המקדש. כל המשותף לכל הבקשות הוא שימור תורת ישראל. שימו לב לא ארץ ישראל. לא בית המקדש. לא עם ישראל. כל בקשתו תורת ישראל!!!

בפני רבן יוחנן בן זכאי עמדה הכרעה קשה דילמה קשה. הוא ידע שאי אפשר לבקש גם שישאירו את בית המקדש וגם שישאירו את יבנה וחכמיה. לכן היה עליו להכריע, בית מקדש או תורה. וההכרעה נפלה. תורה!!

ועל כך רבן יוחנן בן זכאי פוחד!!! אולי פסקתי לא נכון, אולי טעיתי?

דווקא כשתלמידיו נכנסו אליו החל בוכה. תלמידים אלו שצמחו בזכות אותה בקשה להשאיר את התורה את יבנה וחכמיה. תלמידים אלו הם עדות נצח לאותה בקשה. הם הגבירו בו את הפחד. אולי טעיתי.

הגמרא מספרת שרצה הקב"ה לעשות את חזקיהו המלך מלך המשיח ואת דורו, דורו של משיח. ואם תשאלו מה היה מיוחד בדורו של חזקיהו? מספרת הגמרא שחיפשו בכל ישראל ילד או ילדה שלא שלטו בהלכות טומאה וטהרה, ולא מצאו. ההלכות הקשות והסבוכות ביותר ידעו כל ילד וילדה. הם חיו… שתו… אכלו… נשמו… תורה!!! התורה היתה אש!!!

אז באה מידת הדין לפני הקב"ה, ואמרה, דוד שאמר לפניך שירה לא עשית אותו משיח. חזקיה שכמה ניסים היו לו ולא אמר שירה, אי אפשר שתעשה אותו משיח.

חזקיהו לא חשוד כמי שלא אמר שירה אלא שלא נתן לה ביטוי חזק בבית המדרש. עמדה בפניו דילמה, האם להכניס "מקצוע" נוסף לבית המדרש? "שירה". חזקיהו ידע שהשירה תפגום ב"תורה" והוא הכריע. עדיפה תורה בכל עוצמתה, על משיח.

חזקיהו שנתחבט באותה שאלה של רבן יוחנן בן זכאי, וכבר הגיע לעולם האמת, בא ללוות את רבן יוחנן בן זכאי כדי לומר לו צדקת!

יבנה וחכמיה!

אז מדוע באמת ביקש רבן יוחנן בן זכאי על התורה ולא על בית המקדש?

בית המקדש בלי תורה הוא בית מלא קדושה עוצמתו של ישראל באותו בית. אבל אם אין תורה הקדושה תעלם הבית אולי יחרב באיזשהו שלב ואז לא ישאר לעם ישראל שום קיום. הוא לא יהיה שונה מכל אומה אחרת.

חוסנו של העם בתורתו בערכים שבו. בתי מקדש הם רק  הפנים של אותה תורה שבוערת בעם.

עם ישראל בחלקו הגדול היום בארצו. ניצבת לה ב"גאון" ה"כנסת", סמל הדמוקרטיה סמל שלטון ישראל סמל השוויוניות (ועוד כמה מילים יפות ריקות מתוכן) עם ישראל בארצו! אבל עם ישראל הולך ונעלם בתוך ארצו. בתוך ארצנו וקל וחומר בעולם מתרחשת לה השמדה המונית של עם ישראל השמדה שקטה ומסוכנת. ה"התבוללות" נטישת תורת ישראל. כך הולך עם ונעלם. כך לאט לאט הוא מתאדה. לא תעזור ה"כנסת" לא "דמוקרטיה" וגם לא "צה"ל"

ללא תורת ישראל עם ישראל ילך ויעלם. זה מה שראה חזקיהו זה מה שהכריע רבן יוחנן בן זכאי 600 שנה אחריו. בזכותו אנחנו היום מאוחדים לעם אחד.

נתאר לעצמנו את בית המקדש עומד על תילו עוד כמה שנים (אולי מאות שנים) אבל תורת ישראל היתה נעלמת. הנה היינו מגורשים לגלות. כל אחד היה פונה לדרכו לא היה לנו שום מאחד. כמה שנים ספורות והיינו נטמעים בעמי העולם.

בית המקדש ללא תורה לא יחזיק

משיח בלי תורה לא יחזיק

זכרו זאת, עם ישראל ללא תורה אינו עם. הוא הולך ונעלם.

ואם תרצו, זוהי על קצה המזלג, כל ה"תורה" של גיוס בני ישיבות לצבא. אבל זה כבר לפעם אחרת, ובודאי שלא בזמן שהתותחים רועמים.

בברכת גאולה שלמה.

ואי אפשר בלי מילים ספורות על החורבן ותקווה לגאולה.

ביום ט' באב אירעו חמישה דברים:

א. בח' באב חזרו המרגלים  מסיורם בארץ כנען, והוציאו דיבת הארץ. עם ישראל לא "סמך" על הקב"ה, ובליל ט' באב בכה העם, וביקש לשוב מצרימה. אז נגזר עליהם, שלא יכנסו הולכי מדבר לארץ ישראל. באותו לילה בכו בכייה של חינם, ונגזרה עליהם, בכייה לדורות על צרות שיבואו באותו היום.

בעקבות אותה גזירה באה הצרה השניה…

ב. בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנצאר הרשע מלך בבל.

ג. טיטוס מלך רומי מחריב את בית המקדש השני.

ד. עשרות שנים לאחר חורבן בית שני, מרדו היהודים במלכות רומי, והקימו מלכות בעיר ביתר, בראשות בר כוכבא. לאחר מצור ממושך, ביום ט' באב נלכדה העיר על ידי הרומאים, כשהם רוצחים את בר כוכבא ועוד מאות אלפים מישראל.

ה. בו ביום, חרש טורנוסרופוס הרשע, נציב רומא, את מקום המקדש וסביבותיו, וקמה נבואתו של ירמיהו, "ציון שדה תחרש".

הגמרא במסכת מכות (כד.) מספרת על רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ור' עקיבא, שהיו מהלכים בדרך ושמעו קול המון של רומי. התחילו בוכים, ור' עקיבא משחק (צוחק). אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הם עובדי עבודה זרה, יושבים בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלוקינו שרוף באש, ולא נבכה?! אמר להם ר' עקיבא, לכך אני מצחק. אם כך לעוברי רצונו, על אחת כמה לעושי רצונו.

שוב פעם היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כשהגיעו להר הבית, ראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים שבבית המקדש. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק.

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכין? אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר הקרב, מות יומת" ועכשיו שועלים הילכו בו, ולא ניבכה?!

אמר להם ר' עקיבא, כתוב בישעיה "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה… " תלה נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתוב "ציון שדה תחרש", ובזכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים… ואיש משענתו בידו, מרב ימים… ורחובות העיר מלאו ילדים וילדות משחקים… "  עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואת החורבן של אוריה, בידוע שתתקיים נבואתו של זכריה.

אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו"  ואני אומר ג"כ, "עקיבא ניחמתנו"  !!!

כתיבת תגובה