«

»

תהום עמוקה חנוכיה אחת – מאת יוסף לוין.

חנוכה_אנימציה כולנו מכירים את השיר:
"באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן, סורה חושך הלאה השחור, סורה מפני האור"
חשבתם פעם על המשמעות של השיר הנפלא הזה? "באנו חושך לגרש"- איזה חושך באנו לגרש בחג החנוכה חג האורים? האם החושך הוא של היוונים לעומת האור של המכבים? ואם כן יש לשאול שאלה נוספת, מדוע היוונים הם חושך? מה הקשר בין היוונים לחושך?
 

היוונים הביאו את הקידמה לעולם, כל מאפייני העולם המערבי הינם פיתוח של תרבות יוון, תרבות עשירה ומגוונת , הכוללת חכמות רבות, ידועה בעולם חוכמת הפילוסופיה, ובמיוחד הפילוסופיה היונית אריסטו, אפלטון, אפיקורוס, ועוד, שמות ידועים יותר וידועים פחות, רפואה, ארכיטקטורה, ויופי חיצוני של מבנים, מוזיקה, -זמר יווני, ספרות, ספורט, תרבות הגוף כגון כושר גופני ענפי ספורט לסוגיהם, כדוגמת כדור-רגל, ונכלל בזה גם דוגמנות, ועוד, לא זאת בלבד גם שמות הערים המפרסמות של יוון היו מסר לעולם כולו, "אתונה", עיר של חכמים סופרים ומשוררים, מרכזי תרבות, "ספרטה", עיר של אצטדיונים מפוארים, תאטראות, מכוני כושר לפיתוח הגוף ועוד, רוח חדשה באה להאיר את העולם.

האם כל זה נקרא "חושך"? זה "האור" הכי גדול שיכול להיות, תרומה כזאת מפוארת לאנושות כולה, ואנחנו שרים "באנו חושך לגרש בידנו אור ואש"? מה יש ליהדות המסורתית, להציע מול התרבות המפוארת הזאת? באיזה "אור ואש" אנחנו מתגאים?

לפעמים כאשר הולכים באפילה ואין יודעים להבחין בין טוב לרע, בין אור לחושך, מין ההכרח להשתמש בעצת חכם, כידוע בעולם שאחת מהחוכמות העתיקות בעולם היא חוכמת התורה, החכמה האלוקית, ובתוכה ניתן למצוא תשובה לכל דבר, ונעזר בספר התורה מתוך מעשה בראשית, (ספר בראשית פסוק ב')

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּֽיִם".

דרשו רבותינו ז"ל: "והארץ היתה "תֹהוּ" – זו מלכות בבל, "וָבֹהוּ"- זו מלכות מדי "וחשך"- זו מלכות יוון" (בראשית רבה פרק ב, ה)

והדבר נשנה בברית בין הבתרים (פרק ט"ו, י"ב) "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו"

דרשו רבותינו ז"ל: "חשכה"- זו יוון, שהחשיכה את ישראל בגזרותיה (בראשית רבה פרק מ"ד, כ)

נמצאנו למדים שמלכות יוון מסמלת את ה"חושך" בעולם על פי התורה, יוון – חושך?

לפני למעלה מ2180 שנה שלטה האומה היוונית כמעט על כל העולם הישן, הן בכוח הזרוע מצד אחד והן בכוח השכנוע מצד שני, הנחילה תרבות חדשה כלל עולמית, וכאשר האימפריה האדירה הזו כובשת את כל העולם, ובכלל זה גם את ירושלים, ברעיונותיה ובשלטונה, וסוחפת להטמיע בתוכה רבים וטובים מבני העם היהודי, הצלחתה אכן רבה, אך לא מוחצת, ולכן חוקקו היוונים חוקים אנטי יהודיים, במטרה להפוך את העם העתיק והמיושן הפרימיטיבי בדרכיו והנהגותיו, להיות ככל עמי הזוהר בגלובליזציה החדשה היוונית המתנשאת על הררי עמי עולם.

מה בסך הכול ביקשו היוונים? שהיהודים יהפכו להיות חלק מהמהפכה. יש להבהיר שאין כל התנגדות לקידמה טכנולוגית התפתחותית מצד יסודי היהדות, אדרבא, נאמר בספרות חכמינו: "חכמה בגויים תאמין", ננצל כל מידע רפואי להצלת חיים, נעודד פיתוח וקידמה מחשבתית אשר תביא לייעול חיינו, אין שום עניין של הסתגרות או שמץ של דרישה שכזו מהיהודי, אך השימוש הנכון בכל אלה נקבע ע"פ העניין ההכרחי שלא נחמיץ את מטרתנו כאן בעולם הזה, היהדות ביסודה מעודדת את בריאות ושמירת הגוף בשביל לנצל את פאר היצירה הזו לעניין רוחני, אין בנמצא כמעט אדם תרבותי שאינו משתמש בחכמת הרמב"ם (רבי משה בן מימון) השאובה מן התורה, החל ברפואה האלטרנטיבית וכלה בנסיוב נחשים הקיים בכל בית חולים מודרני, (מלבד פיתוח חיים בריאים בתזונה) הסיסמה היהודית בהחלט הינה: "גוף בשביל הנשמה"! הגוף הוא העזר לספק לנשמה את הצרכים שלה כדי להחיות את הנשמה והגוף הוא בעצם נטפל לנשמה, אומנם תרבות יוון סיסמתה הפוכה: "נשמה בשביל הגוף"! הנשמה היא כוח עזר להחיות את הגוף בלבד, לתת לו חיות ולא מעבר לכך, העיקר הוא הגוף זה מה שמקדש את האדם למצות את כלי המחשבה ועומק הרצון, להוציא כוחות נפש אדירים עבור מה? בשביל דבר גשמי וחומרי וכה מטופש כדוגמת ריצת מאה מטרים בפחות מעשר שניות, או תחרות האבקות סדיסטית עד זוב דם ותחרויות שונות הוא משונות שאין בהם תכלית כלל. (הרוצה לעיין בסוגיה זו יש הרחבה במאמר  אמונה ומדע – (קישור)).

ודאי שחקר הגוף הינו פרט קטן במסלול המדעי שתרמה חכמת יוון, אומנם יש לציין שההנחה המחקרית שיש לחקור רק את מה שנראה לעיניים ומה שאינו נראה לעיניים אינו קיים, מלווה את קו התפיסה המחשבתית היוונית באשר היכן ומה לחקור, לדוגמא אם אין בנמצא כלי המאפשר לראות חיידקים אין שום עניין וסיבה להתחיל לחקור עליהם כי מבחינת התפיסה היוונית הם אינם קיימים, וממילא אם אין אפשרות לרואות את האלוקים אין שום תכלית שאחקור אודותיו. לעומת זאת היהדות אינה מיוסדת על מה שאיני רואה אינו קיים, אלא על החקירה והדישה, גם בדברים שלפעמים אינם נראים בעין אנושית כדי להגיע לידיעת ה', שאין טבע בעולם וגם מה שנראה כטבע הוא הנהגה אלוקית ,(בתו של ר' חנינה בן דוסא מי שאמר לשמן שדלק יאמר לחומץ שדלק) היהדות מגלה ומוציאה לאור את הידוע מכבר, ומאחר והבורא יודע מה קיים בבריאה ואיך כל דבר פועל ומה תכליתו, שהרי הוא בראו, ובטובו ורחמיו פנה אל עמו נתן לנו סתרי חכמה רבים, אין זה פלא שבדברי הגמרא (שנכתבה על ידי חכמי יהדות בבל לפני כ1600 שנה ) ניתן למצוא באופן בלעדי גילויים מדעיים לרוב, כגון: צורת העולם, מרחק השמש מכדור הארץ, מועד חידוש הלבנה, מספר הכוכבים, קיום חיידקים, סוגים שונים של ניתוחים שביניהם: ניתוח ראש, קיום פוטוסינתזה, משפט פיתגורס, יסודות האדריכלות, ועוד מנסתרות העולם בתחומים רבים ומגוונים נמצאים ביהדות.

נחזור שוב בזמן לתקופה של כ170 שנה לפני הספירה שלל חוקים חדשים מחייבים את העם היהודי הנכבש בארצו, הדרישה לקיומם באה במקביל להמרצה סביב תענוגות החיים ופיתויים לרוב, בעוד שהסיכון באי ציות לחוקים אלו טומן בחובו עונשים כבדים עד כלות הנפש ממש.

חלק קטן אך עיקרי מתוך מקבץ הגזירות מגלה הכול, מהו "חושך" ומהו "אור", מהו הרס ומהו בנין:

החוק החדש מחייב כל אחד מישראל בזו הלשון "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל" התנתקות, אין הנהגה אלוקית, אדם חורש, זורע, והתבואה גודלת או שאינה גדילה כיון שזהו טבע העולם , ויש בנמצא סיבה לכך ע"פ הטבע והמדע, מדוע כך קרה, שלא יהיה לאדם שום מחשבה בזמן חרישה או זריעה שיש איזה כוח אלוקי שהוא משפיע ומנהיג את עולמו, ואין כל שייכות להנהגה אלוקית, ולכן כיתוב לכם על קרן השור וכו' זה המקום לפרסם את האג'נדה החדשה.

לכך נדרשת התנתקות משלשת מצוות אלו, חודש, שבת, ומילה, שלושת הסממנים המחברים אותנו לאלוקי ישראל:

חודש –קביעת המועדות, מעתה אין לכם זכות לקבוע מתי יחול ראש חודש וממילא אין שייכות שיהיה שום משמעות לתאריך בטל המושג של יום פלוני קדוש יותר מיום אלמוני, לא חג ולא מועד .

שבת – הצהרה ועדות על בריאת העולם כמו שנאמר בפרשת בראשית "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו וכו" כאשר אנחנו שובתים, אנו מגלים בזה לכל, שאנחנו נוטלים חלק בתוכניתו של הבורא, שאנו קשורים אליו ואל מטרתו הנצחית.

מילה –ברית ביננו לבין הבורא ברית כה מיוחדת ששלוש עשרה בריתות נכרתו עליה, מלבד הסימן המעשי החיצוני בגוף להזכירנו שיש ברית ביננו לבין בורא העולם, ברית משמעותה קשר עמוק בתכלית שלא יתנתק לעולם, השכל האנושי כמעט ואינו יכול לתפוס את המשמעות של ברית בין בן אנוש לבין הבורא הכל יכול, זו זכות עצומה שאין לה שיעור או תפיסה מוחשית אנושית, הברית הזו אינה מוגבלת בזמן או במקום, ולא בהתנהגות, הברית הינה קשר נצחי.

כעת ניתן להבין יותר על מה היה הרעש הדרישה להפרת הברית ולניתוק הקשר היא שגרמה להתנגדות העצומה שכן היא מסמלת חשיכת עולמים ואפילה של בדידות, אותה חקיקה גרמה לקומץ יהודים שנקראו בשם "המכבים" (מכב"י – נוטריקון הפסוק "מי כמוכה באלים יי ") להילחם בחירוף נפש, שהרי הם היו מעטים נגד רבים, והסיכוי שלהם לנצח במלחמה היה אפסי, ונגד המציאות, ובכול אופן הם פעלו מעל הטבע בתעצומות נפש וניצחו, מהו הסוד הטמון כאן? איזה "אור" ו"אש" יש בידינו בכדי להאיר לגויים אל מול כל התרבות המפוארת שיש להם? התשובה לזה במילה אחת : נצחיות, חיי נצח!

יש לנו מטרה ותכלית בחיים, חיינו אינם בגדר דבר שטחי וסתמי, "אכול ושתה כי מחר נמות", תענוגות של רגע חולף, יהודי חי חיים של משמעות, יש לו תפקיד, זו מלחמת תרבות, ובמלחמת תרבות, המלחמה על הזהות: מי אני מה אני ולאן אני שייך? האם אני שייך לתרבות המפוארת של העם היהודי שמחובר בקשר ישיר לבורא עולם או שח"ו שייך לתרבות זמנית? שאינה מרוממת את האדם למדרגת האדם שבו מעל הבעלי חיים אלא רק מאלפת אותו, כמו כלב וחתול שאפשר לאלפם אבל נשארים במהותם

מסופר: פעם אחת נקרא רבי יהונתן אייבשיץ לביתו של מושל המחוז, שביקשו לחוות דעתו בשאלה מה עדיף ממה: הטבע או יכולת שליטתו של האדם בטבע? באותו מעמד היה גם הכומר המקומי שהביע דעתו שמעשי אנוש בטבע עדיפים על יצירת הטבע, הוא גם הביא סימוכין לדבריו מהשולחן הניצב לפניהם, הן בעבר לא היה זה אלא בול עץ חסר צורה ויופי, והנה בעזרת כשרונו של האדם ומלאכת כפיו הוא הפך להיות לשולחן מלכים, הדור ביופיו ומרשים בצורתו לעומתו טען רבי יהונתן, שאמנם האדם מסוגל לפעול בטבע ולהגיע להישגים מרשימים, אולם אחרי ככלות הכול, הטבע אינו משתנה, גם על השולחן המהודר חלים הכללים החלים על העץ, שכן גם הוא עלול להינזק בשריפה, למרות כל כישרונות האדם, לא אחת הוא ניצב אין אונים מול איתני הטבע, שנקבעו ע"י בורא עולם, לאור חילוקי הדעות הקוטביים שנתגלו, נתן המושל לשני הצדדים שהות של חודש ימים, כדי שכל אחד מהם ייערך כראוי, כדי להוכיח ולשכנע בצדקת טיעוניו, מסופר שרבי יהונתן חזר לתלמודו, והעניין נשכח ממנו כליל, באחד הימים בהיותו שקוע בסוגיה סבוכה, הופיע עכבר שניתר אל תוך קופסת הטבק שעמדה פתוחה על השולחן, מיהר רבי יהונתן לסגור את המכסה, וכך נפטר מאותו מטרד, אלא שאז בדיוק הגיעו לביתו שליחים שהיו אמורים להביא עימם את הרב, שכן הגיע מועד הוכחת הטענות. סגר רבי יהונתן את הגמרא, לבש את מעילו, שם בכיס את קופסת הטבק ויצא לבית המושל, כשהגיע הוכנס לטרקלין רחב ידים בו נערכה סעודה מפוארת לרבי השלטון, בפתח ניצב מלצר לבוש בקפידה, כשהוא נושא מגש עמוס כוסות בדולח מלאות יין, הקהל שהתבונן ב"מלצר" זה החל להריע ממושכות, משום שהתברר שלא היה זה אלא חתול, שאולף להלך על רגליו האחוריות ולשמש כמלצר, הכומר בחר בדרך זו להוכיח את צדקת גישתו, כהוכחת עליונות האדם על הטבע, ללא אומר ודברים נוספים, מיד באותו רגע שלף רבי יהונתן את קופסת הטבק מכיס מעילו ושחרר מתוכה את העכברון הכלוא, בין רגע פרצה באולם מהומה רבתי, החתול – ה"מלצר" השליך "מידיו" את המגש, הכוסות התנפצו והיין נשפך לכל עבר, ויצא לדלוק אחר העכברון שנוא נפשו, כשהוא מדלג על פני השולחנות, מקלקל את הכיבוד ומותיר את האורחים נדהמים, באותו רגע הבינו כולם כי רבי יהונתן צדק בגרסתו.

חתול נשאר חתול כך גם החוכמה יוונית יפה היא ומלאת ברק חיצוני, אבל אין בה פנימיות שמעלה את האדם מעל הנפש הבהמית הכול אילוף, וידוע ששאלו תלמידו של אריסטו על התנהגותו בשעת האוכל וענה "שאני אוכל אני לא אריסטו "

התורה הקדושה מרוממת ומגדלת את האדם להגיע אל השלמות, ההולכים בדרך זו מגעים למצוי השלם באדם, אדם- הדמה לעליון ולא לאדמה, לא לחינם כתב שלמה המלך החכם מכל אדם "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו, כ"ג) לכל יהודי יש בנשמתו ניצוץ קטן, של נר מצווה, אור מועט שמגרש הרבה חושך, שבסופו הופך לאור גדול, שמשפיע על המהות, קיום התורה והמצוות מעלה את האדם לרוממות שכל מה שיעבור לא יאבד ח"ו צלם אנוש, האור הפנימי הזה שעומד איתן מול פגעי הזמן הינו מתנת האל דוקא לנו, והיא היא הנשמה היהודית שבוערת בקרבנו שרצונה להיות כל כך קרובה, מיועדת היא ליהנות מאור החיים מזיו השכינה ולהתעדן בעידון נצחי מהטוּב המוחלט בהתקרבות לבורא, אין אור נעים מזה.

ונזכה כולנו להיות אור איתן למול החושך …(אור לגויים)

בברכת חנוכה שמח

כתיבת תגובה