«

»

פרשת ואתחנן

Happy end

יש משהו בהתהוות של היהדות שמטריד אותי כל פעם מחדש. הקב"ה ברא את העולם ובנה לאט לאט את עם ישראל העם הנבחר. מה יותר מתאים היה שהדרך תהיה סלולה ללא מכשולים. אתם יודעים, מה שמתחיל ברגל שמאל, פעמים רבות גומר בלי שתי הרגליים. שימו לב להתהוות עם ישראל.

אדם הראשון בגן עדן. אין יצר הרע. הכל מושלם. ואז מגיע חטא עץ הדעת ו"דופק" הכל. כח הרוע שולט בעולם אדם הראשון מגורש מגן עדן ונגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם. (ממש מעט מההפסדים שגרם החטא ההוא). הנקודה הבאה אצל אברהם אבינו. אברהם שאחד מבניו ישמעאל, לא בדיוק כליל המעלות והוא מגורש עם אמו. (לא ממש יפה ככה לבנות משפחת מלוכה. בכל אופן, זה לא בריטניה) גם ליצחק נולד בן לא פאר היצירה, עשו. עשו רשע ועם זאת כדי לזכות בברכות יצחק, צריך יעקב ל"גנוב" אותם. (תודו, לא ממש יפה) צריך לזכור שמשני ה"תכשיטים" הללו עם ישראל סובל עד היום. ואז אצל יעקב, כשכבר הכל נראה בסדר, באה לנו מכירת יוסף. וזה לא נגמר. עם ישראל יוצאים ממצרים, מעמד הר סיני וקבלת התורה. עכשיו הכל מתחיל מהתחלה בדרך המלך. כל בני ישראל נרפאים. היצר הרע חוזר אל תוך תיבת הפנדורה. עכשיו הכל יהיה מושלם… ואז מגיע לו חטא העגל. "והכל מתחיל מהתחלה" איכשהו העניין נסלח (פחות או יותר) ואז מגיע חטא המרגלים, ונגזר על כל דור המדבר (מלבד יהושע וכלב) שלא להכנס לארץ ישראל. ואחר כך חטאו של משה רבנו שהכה בסלע במקום לדבר אליו, על כך "זכה" שלא להכניס את עם ישראל לארץ המובטחת. ולמה "נדלקתי" השבוע?

כי בפרשתנו מתחנן משה אל הקב"ה שיכנס לארץ ישראל, ולו בשביל לראות אותה ולקיים מצוותיה. והקב"ה עונה בשלילה. "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג, כו)

די…! משה רבנו, העניו מכל אדם הטופ שבטופ של ישראל. האיש שהוליך את עם ישראל משך ארבעים שנה במדבר בדבקות בענווה ובגבורה. איזה סיום צורם. ואספר לכם קצת מאחורי הקלעים מה שאמרו חז"ל. אם משה היה מכניס אותנו לארץ ישראל, עמי הארץ היו נופלים לפנינו בלי מלחמה. מיד היה בונה את בית המקדש שלא היה נחרב לעולם. ומשיח היה מגיע. לא היתה גלות לא היו מלחמות. היתה מיד גאולה באה לעולם.

פשוט מושלם….

עכשיו תתעוררו, כי זה לא קרה. משה לא נכנס לארץ ישראל. ושוב תהליך גדילתו של עם ישראל מתפספס.

אז מה היה לנו? צמיחתו של עם סגולה, העם הנבחר והרבה צליעות בדרך כמה פספוסים ומעידות.  ככה בונים עם?!

התשובה המיסטית (ונכונה כמובן) לעניין היא כך. כח הרוע אורב לנו בכל פינה, לעקור את אותה נטיעה שקוראים לה ישראל ולא לתת לה להתפתח. אם הכל הולך חלק, אותו רוע יודע, שם תצמח הגדולה שם צריך לעקור שם צריך לטפל. אבל אם יש מעידות ונפילות, אותו כח משחית בעולם טועה לומר, מכאן לא יצמח משהו טוב. לכן צמיחת ישראל מלאה חתחתים. "לבלבל את האויב"

אבל נדמה לי שיש כאן עוד תובנה קטנה. לא חכמה לגדול בארמון המלך כנסיכים וכילדי תפנוקים. החיים לצערנו אמנם כגן של שושנים, אבל הרבה קוצים ודרדרים צומחים בו. וגם לשושנים קוצים. לא הכל "הפי אנד". אם עם ישראל היה צומח ישר ללא מעידות, כשהיתה מגיעה בעיה קטנה היינו נופלים. אבל אחרי גידול מלא התמודדויות. אין עלינו.

לא הכל הפי אנד, אבל תמיד נוכל לקום שוב לנער קצת את הבגדים ולשעוט קדימה.

כתיבת תגובה