«

»

ההבדל שבין משהו לכלום.

כלום אושר הוא תוצאה של מילוי השאיפה, כל שאיפה גשמית למשהו, הצפייה הדריכות הפעולה, חדוות התשוקה להשיגו גורמים האושר, שהרי התמלא החיסרון, וכן הוא בדיוק בשאיפה הרוחנית, אך יש הבדל גדול בין סוגי השאיפות, ברדיפה אחר החומר אף שמגיע אושר, מהר מאוד הוא נגוז, ההרגל מעלים את הרגש, אומנם בדבר ששאפנו והשקענו יותר, הוא לא נגוז מיד, אלא נשאר תקופה עד אובדן, אך בשאיפה רוחנית אין הדבר כן כלל, אלא אחר ההשגה האושר כמו הפך לחלק ממני, הוא נשאר שם לתמיד, מתוך שרוח המחשבה הוא ללא משקל, והנשמה היא כלי שיכול להכיל עוד ועוד. לדוגמא:

מי שפעם ציפתה לקנות מכונית ראשונה, המסלול לחיפושית הכתומה, הפך לדרך נכספת של חסרון שמתמלא, הנה תאוריה טסט שני ועוד קצת זמן החלום מתרקם למציאות, ולבסוף קונים, איזה אושר זה שלי ! ללטף בחיבה את ההגה הריח נעים, רגש סיפוק הצלחה חודר לנימי אנחת השלוה , טעם מכני הופך למתוק באופן בלתי מוסבר, אחרי שבוע האוטו קיבל כבר שם – "דמבו", עבר נסיעה מסחררת העלה חיוכים בליבות כל רואיו, ועובר עוד חודש, ועוד קצת זמן החלום הפך לשגרה, הצופר הנעים נשמע כעת חורק עד צמרור, תיקונים, החלפות הוצאות היופי אבד, השמחה הפכה למטרד, טפטוף נזילה שוב מוסך, התקוה הזוהרת הפכה למציאות עגומה, נו מה אפשר לעשות האמת היכתה על פני זה בסך הכל פח עם ברגים שיוצר לפני עידנים, אך אולי אוטו חדש עטוף שקית מרשרשת ישלים שמחתי ?
והמרדף אחר תשוקה חדשה החל במרץ. ואף אם הושג… ננסה לתאר את אותו ריח נעים של לבנדר ממושב עור רך של ספה מפנקת, אותה נעימה של הרוח בקול משגשג מחלון גג כהה, והכוכבים נראים כבהישג יד מתוך מבט של מרצדס–בנץ , והדוושה של הגז, כמגע של חמאה והנה אני בעננים, איזו שלימות שיא הפאר, מחשבה שוויצרית וביצוע גרמני שילבו את משאת חיי. שבוע חולף ועוד יום נו כזה אוטו אוהב לפחות כמה שנים. בחלומות, אחרי 11 חודש, כאבי הגב, קור צרימת הרוח כבר לא נפתח כשהיה, מה קרה לגז ? התרגלתי, זה הסיפור אחר החומר הנשחק, יום ועוד יום וההרגל עושה את שלו, השאיפה מזמן נשכחה, והשמחה כבר אינה נזכרת, רק קצת אי שם כתמונה, יש שביב ללא ממשות של חלום שהיה. חלילה לא נזלזל זה עדיין האוטו הכי טוב שיש, רק רצינו להדגיש שכבר אין את אותה שמחה שנכנסנו לאוטו בראשונה, ההתרגשות בליטוף, ועונג הניחוח ממבט " לוח מחוונים " המפואר מזמן אינם, ואין בהם אפילו מעט כדי לשמחנו שהרי הם כבר אינם נראים, מחמת שעכשיו הם דברים מכניים המשומשים באופן טכני בלבד, כך הוא החומר, התבוננו והיווכחו ביושר פנימי,  וידוע את שאמר החכם באדם (שלמה המלך ז"ל) "אין חדש תחת השמש", ואדם חכם פירשו כל דבר שנשאר בשמש כבר אינו חדש  שהיא שוחקתו, ובאותו אופן התבלתה התפיסה הקפיטליסטית בסגידה לעושר הנכסף, "שמבטיח" את האושר שבחיקו. וחכמינו לפני 2000 שנה פירקו את מגדל הקלפים הדמיוני שבתאוריה זו, על ידי משפט אחד, (השגור בפי כל נוער ישראלי) "איזהו עשיר ? השמח בחלקו" לא כמה כסף יש לו בבנק, ועל איזה מפעל הוא שולט, או כמה אנשים כבר "דרס" תחתיו, אלא האדם העשיר כנגד כל מחשבה ראשונית, הוא דווקא זה שלא משנה מה יש לו, וכמה יש לו, וכן אפילו מה המלאכה שממנה הוא מתפרנס, מכל דבר שזז הוא מרוצה, ואפשר שהוא גם עני ואינו מוכר, לא שהוא פתי שמקבל דברים  ללא עומק, אלא אדרבא בגלל עמקות ליבו, וחכמת חייו, מלבד השתדלותו הגשמית עבודתו בחריצות גיבורים נהנה הוא מהחומר בידיעה שהוא אמצעי ולא התכלית של פסגת הרצון הרגעי, והנה מיודענו שמע לעצת ראשונים והפנים, על ידי אימון נסיוני-מעשי, שיש בורא ויש נברא, וכל מה שיש לאדם, אם בחומר או רוח הוא מתנת שמיים, שמיועדת דוקא בשבילו, מתוך אמונה שהבורא רוצה את הטוב לכל ברואיו, וכל אשר הוא עושה טוב הוא, וחסדיו עמנו הם ללא שיעור, (אפשר שהטוב אינו מיידי, או אינו מתגלה כלל בעולם זה אלא רק בעולם הנשמות, ומקורות חז"ל לאמונה זו, רבים ומושרשים עד כדי ידיעה, אך אין כאן המקום להאריך), והוא שהאירו חכמינו שאין העושר, מידתו בכמות, אלא באיכות, וכל שאדם חסר כבר עני הוא שאין לו את חמדתו, וככל שחסר לו כך עני הוא יותר, שבוחנים את המשוואה בהיפוך עוני אינו מחסור כמותי, אלא באיכות ירודה, איכות ירודה שגרם רצון שאינו בר השגה, של שאיפה עזה לכלום שמתנפץ, אך עושר הוא משהו, גם אם זו מכונית ישנה, או ארוחת דלת קלוריות אפשר לשמוח בידיעה שהבורא נתנה במיוחד בשבילי, מתוך רצונו להטיב עמי, והוא הדבר מועיל לי בצורה זו או אחרת אף ללא ידיעתי כדוגמת ילד קטן שרוצה ממתק ללא גבול בלי הדעת שהוא מזיקו, בהתאמה אפשר שרצוני הוא ילדותי גם ללא ידיעתי, שאין לי קצה קצה של הבנה ברצון הבורא מהשלמת ברואיו כאן בעולם, ואולי אותה הסתפקות היא השלמתי שגורמת לי בעקיפין שמחה פנימית ללא קשר לחוסר גשמי, בדיוק כמו אותם סיפורים על פעם שלא היה כלום, אך אנשים שמחו במה שהיה. וגם שנדקדק במילה "עוני", היא אינה אלא נגזרת של רגשי העינוי, להתענות זה סבל, אפילו שאתה עשיר גדול או בעל שליטה, אם חסר לך רצון עז להגשים "מציאות" דמיונית, מענה אתה את ליבך עד דכדוך. אם בעל שליטה אתה וצווח עד חימה, בכבודך הדמיוני שלא כובד כראוי על ידי אדם מסכן שרדיתה בו, אין ספק שמסכן אתה יותר, והאבסורד שאתה מעמקי עצמיותך גרמתה לעינוייך, ממש בידך, מאחר וכבר טבעתה בעצמך תשוקה לאינו מושג ,לדבר שאינו בידי אדם. אבל בשאיפה הרוחנית, לדבר אמיתי ולא כוזב (כבוד, תהילה לפרסום ) הסיפוק ממלא, עוד ועוד, שאין מקורם החיסרון, לא הרדיפה היא שגרמה למילוי, אלא הידיעה שהיא באשר חפצתי היא מתנת שמיים, ומתוך שמחה זו יתפרצו נתינה ואהבה, העמל לאותה השגה הנו פרי הצלחה מתוק, שכבר קנה בנפשו מדרגה חדשה, והיא שלו חלק ממנו, בהתקדמות ללא חת לקיום רצון בוראו,לדוגמא: ננסה לשים על שולחן ניתוחים את אותו, בעל חימה, שכל אשר אינו כרצונו, כבר הוא קוצף ורוגז, הולך לסדנת התגברות על מידת הכעס, (מאחר והקרובים לו ביותר יעצו), החליט לנסות, ושם פעמיו למצפה רמון, שם שלוות הדממה עוטפת כל זעם, ובניגוד לכל חלום הוא נתפס ברצינות למחשבה שחיים ללא כעס חיים הם, ואט אט מפנים, שאף שאין באכזבה של רצון שלא סופק אלא רצון שאינו אלא דמיון, וכאשר התובנה שאף אחד לא חייב לי דבר מתיישבת, אינני לבד בעולם שאעשה כרצוני, מלבד שהוא הרצון רק בדמיוני, ומתיישבת ברוחו שלוה, ואם לא כזו הדומה לנעימת זרם אויר מלטף, לפחות וריד הצוואר אינו מתנפח, וצליל הגרון אינו כואב, והנה בתום הסדנה התוצאה מרננת, כבר כל ארוחה יותר טעימה על אף כמות הפלפל, אין חסר במזכירה עסוקה שבטעות בלבלה חשבונות, בנסיעה על הכביש גם בפקק, אף שחותכים עדיין אפשר "להחליק", וכל זאת מאחר והובן שאין רצון האחר לפגוע בי, או לעשות כנגדי, ואף שציפיתי, אולי מבחינת השני אינו בר ביצוע, או כרגע בחוסר יכולתו להעניק מסיבות שאינו תלויות בו, ואם יזכה להוסיף את תמיכת האמת גם יבין שאין שמחה אמיתית כלהיות קרוב לבורא, והכועס כה רחוק שנאמר " כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם" משלי (כז' ,ג') ופירש רלב"ג – "הנה האבן יכבד מאד לנשאו וכן הענין במעמס החול אך שאת כעס אויל הוא כבד משניהם." ופירש מצודת דוד על הפסוק: "גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף" (קהלת, ה', טז')"גם זאת היה בו אשר כל ימיו היה מוטרד בעסקיו ולא היה לו פנאי לאכול ביום , ולא אכל עד כי בא חשכת הלילה : וכעס הרבה . היה מלא מהרבה כעס הבא מרוב העסק , כי אי אפשר שיהיה הכל לפי רצונו הואיל ומרובים היו : וחליו . היה מלא מהחלי הבא מהרבה כעס , ובזה יצא הקצף והראה לרבים".

ואיך שלא נבחן העניין רצונו הרוחני להשתפר הלך ומלא את ליבו ברוב נחת, השאיפה לא נעלמה והסיפוק, כל פעם מחדש, שהרי הפך לאדם אחר, עלה ועלה עד לנחת, ולא נשכח אותו רצון ראשון ראשוני, שפרותיו מהנים לאורך שנים.

לא נותר אלא לסיים במילות הברכה לצמיחה אישית משגשגת ברדיפת האמת, ועבדו בשמחה תמיד.

 

כתיבת תגובה