«

»

בסתירה שבין שני עולמות:

9Beav אלו רוקדים ואלו בוכים והאבסורד, שהם אותם מילים בדיוק, ההבדל  שבין הידיעה, לבין חוסר ידיעה הוא שגורם את הניגוד , החיבור ליהדות גורר בכי, החיבור לעולם החופשי גורם ריקוד להוללות… אך אם הם היו יודעים, שזהו ריקוד על זיכרון דם אחים שנשפך הם לא היו רוקדים, מפני שמילים אלו מסתירים בתוכן את סבלם הנורא של רבבות רבבות מבני עמנו:

נו במה מדובר ?  במזמור תהילים ישן נושן שמדבר על סבל העם היהודי בהניחם רגלם לראשונה בגולה, אי שם בבל (עירק של היום) רחוקים, מובסים סובלים, בוכים את חורבן בית האלוהים, בוכים את כאבם הנפשי הפיזי, קרועים מכל משפחה או חבר, ללא תרופות מזון או ניחום, כבולים בשלשלאות מונהגים בידי איוב אכזר, המשפילם עד עפר, נרמסים בעול כבד והרוח כבר אינה, ובליבם כאב עז צורב שאין במילים לתארו, והכאב אינו תוצאה של עול גופני בלבד, אלא הלב קרוע בגעגועים לבית אלוהים, מפני שהם הבינו בטחון מהו, הם חזו ניסים תמידיים הם ידעו את חיבת האל, היה כבוד לאלוהי ישראל בעולם, היה כבוד ליהודי בעולם כל זמן שהבית היה בנוי, ועכשיו על אף הסבל המיידי הוא היה כאין וכאפס בידיעה שמעשיהם הרעים גרמו להשתלשלות הדברים, שמד… חורבן… גלות…הצער הבכי והשכול נישא לאורך אלפי שנים, אפשר לחוש מסיפור (אמיתי) שהתרחש בירושלים הצעירה, שרק הרחיבה גבולה בשנת 1967, זקן המקובלים דאז, פגש בתלמידו הצדיק שלא ראה אותו מזה זמן, ומיד שהתחבקו לשלום, זלגו הדמעות מאליהן, והם בכו ובכו בלי להסתיר רגשות, ששאלו מסביבם לפשר הבכי, הסבירו בפשטות שהם בכו על חורבן בית המקדש, על צער השכינה, לא על ריחוק רב מתלמיד, אח מחבירו, אלא על חורבן בית המקדש. והשאלה הנשאלת מה ראו על ככה, סתם בלי אומר לבכי זה? ותשובתם כה פשוטה ומוחצת, הם ידעו ! שכל קיומנו הוא הבית הזה, ובחורבנו נטלו חיינו, הדבר המרכזי האוויר של קיום האומה כמו שנגדע אז איך זה שלא נבכה, אנו שראינו מול עיננו את חורבנו ? איש של אמת שפוגש את חבר האמת, ונוצר מפגש כה טבעי של רגשות אמת.לעומת זאת מספר שנים מאוחר יותר עם תחילת שנות התשעים, נערינו פרצו גבולות והלכו לטיול חלומי ליוון , ושם בין מסבאות השמחה, בין מסיבות של טירוף, מצאו מזור בוודקה מקומית, רודפי תאווה, צוהלים ורוקדים בלי משים לשירם של קבוצת רגאיי  ג'מייקני  "Melodians"  מ 1970, השיר כה פופולארי שתפס תאוצה עולמית, השתכלל בוראציות שונות עד זמננו אנו, והצער הגדול התעורר לעובדה שהמשיך "להתנגן כה יפה" עד שנתפסו בו צעירי ישראל, יש שנהנו מקצב המנגינה כדבר שמנעים את הפקק בכביש, יש שהתחברו למילה ציון בשיר ונגנוהו בשלווה, או סתם אלו שמצאו לנכון להנעים את זמנם בהקשבתו, והשורה התחתונה שיד הרשע בעולם נתנה לו משמעות של טרנד עכשוי, כדבר של מה בכך, אשר התנגן בכל תחנות הרדיו בנעימים.אותו שיר אותם מילים, "על נהרות בבל" (מזמור קל'ז בתהילים)

ותרגומו לאנגלית "By the rivers of Babylon"

הידיעה וחוסר הידיעה, הם שגרמו את ההבדל, קול מצהלות של נערים השבויים תחת יד הרשע הרוחני בעולם, (סטרא אחרא) גרמה למהפך, במקום הבכי מספד האמת, הם חוגגים ללא בינה את שמחת השקר, רוקדים על דם אומתם בלא משים, ואיך שלא נסתכל על הדבר אין מילים אלא לומר שהאבסורד גורם לחרדה מה חוסר בינה יכול לגרום לאדם.

על כן בתקופה זו, של השנה המכונה בשם "בין המצרים", זמן של שלוש שבועות שמקדיש העם היהודי לזכר ממשי של חורבן המקדש, ראינו לנכון לשתף האמת עם כל יהודי, אנא פרסמו אבסורד זה, לכל מי שרק תוכלו ע"י הפצת המאמר, ואולי סוף הדבר יתוקן, שמלבד שהאמת תצא לאור נזכה כולנו לשמוע את שירי הלויים מתנגנים בבית המקדש במהרה בימינו אמן.

 

לחן וביצוע שמורים במערכת: על נהרות בבל

מצורף מזמור התהילים (פרק קל'ז) עם ביאורו היהודי:

{א}  עַל נַהֲרוֹת | בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּֽוֹן:

רש"י:  על נהרות בבל שם ישבנו. כשירדנו לגולה ושאלם נבוכדנצר שישירו לו כמו שהיו משוררין על הדוכן:

{ב}  עַֽל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ:

רש"י:  על ערבים. ערבי נחל,

{ג}  כִּי שָׁם שְֽׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּֽוֹן:

רש"י  ותוללינו שמחה. מיני כלי זמר על שם שהם תולין (שתולין) אותם, כך פירשו מנחם, ותוללינו שמחה ותוללינו של שמחה, ויש לפתור תוללינו

אויבינו שהם מהוללים ומשטים בנו לשון ומהוללי בי נשבעו (לעיל קב) :

{ד}  אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָֽר:

{ה}  אִֽם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְֽרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִֽי:

רש"י:  אם אשכחך ירושלים. כנסת ישראל אומרת כן:

{ו}  תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי | לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִֽי:

רש"י:  אם לא אעלה את ירושלים. את זכרון אבל חורבנה אעלה להזכירו בראש כל שמחתי:

{ז}  זְכֹר יְהוָה | לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְֽרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ | עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּֽהּ:

רש"י:  ערו ערו. לשון חורבן וכן חומות בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נא נט) וכן ערות יסוד (חבקוק ג') ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ:

{ח}  בַּת-בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָֽנוּ:

{ט}  אַשְׁרֵי | שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶֽת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּֽלַע:

 

 

 

 

כתיבת תגובה